אחרי שנים, חורפים קשים של בדידות
וסערות שהעיפו את ליבי למדבר ציה.
הפצעת אל מול עיני בין השמשות
והפכת לילותיי ליום בהיר
כל יום שעובר בדרך בה אנו הולכים,
אל מול ירוק הסובב אותנו בהור ההר,
מכניסים בי אוויר נקי לבריאות,
נותנים לי כוחות להבין,
שאין ייאוש בעולם.
לימדת אותי לראות לאור ירח
ליהנות ממה שיש,
להבין,
קליפה קשה יכולה להיות מלאה ברכות
ועל אדמה חרוכה יכול לפרוח שדה.
חבקני לתוכך אהובה,
עטפיני בחיוכך,
הקשיבי למהלומות ליבי,
תרווי את צימאוני.
כי עבד אני לרגליך
מלא ערגה להרים אביונך
מוקיר צעדיך לעברי
ומייחל ליום שתהיא חלק מיוצאי חלצי.
עמירס
Comments