החופש לאהוב

כרמית ברעם

אהבה ושמחה

כששואלים אתכם מתי הייתם מאושרים? חופשיים? נאהבים? מה התשובה הראשונה שעולה לכם לראש?

בבדיקה שערכתי בקרב נשים בעיקר, התשובה הראשונית שעולה מכוונת אי שם לגיל העשרים לתקופה בה היו בטיול, או חיו חיים מלאי התרגשות וחוויות.

נכון שהיו מלווים גם בטלטלות, אך תחושת החיות, החופש והאהבה היו בעוצמות גבוהות. אם נתקרב קצת לזמן הנוכחי שבו כל אחד ואחת מאיתנו, או לפחות רובינו, יוצאים לחופשה מידי פעם. נוכל להבחין בכך שבזמן שאנו שוהים במרחק מהבית, מאזור הנוחות, משהו קורה. ההמצאות במקום בו לא מכירים אותנו, פחות מסתכלים עלינו ושופטים אותנו, גורמת לנו לתחושת שחרור המאפשרת חופש ושמחה. כשאנחנו בחופשה נרשה לעצמינו לשנות את מלבושינו, לחבוש כובע רחב שוליים, להתנהל בחופשיות ובשמחה נטולי דאגות. אחד הדברים המשמעותיים שאנו מבקשים לעשות בשינוי מצב תודעתי הוא לאפשר להוויה שלנו להיות נוכחת במלואה בכל פעולה שאנו עושים, שהרי המקום והזמן אינם משנים באמת. האם זה באמת משנה אם אנחנו בחוף הים בספרד או בישראל? ומה יאפשר את תחושת החופש האינסופית הזו בכל מקום בו נהיה? ברגע שאנו מסכימים להיות נוכחים בחיינו, מוותרים על האשמה והבושה ומסכימים לכל חלקי אישיותנו לבוא לידי ביטוי, אזי נרגיש את עוצמתה של האהבה הפנימית המובילה לשמחה ולחופש. לעתים אנו חיים חיים מלאי משמעות לכאורה אך עדיין מרגישים ריקנות פנימית. מבט פנימה יראה שהשתעבדנו לתכתיבי חברה וסביבה עד כדי התרחקות מהפנימיות שלנו. במצב הזה גם נסיעה ליעד מרוחק, בסביבת אנשים זרים לא תספק אותנו. אין לנו אפשרות לברוח מעצמינו, הריקנות הפנימית תלווה אותנו לכל מקום אליו נפנה. השבוע הייתה תחושה של שחרור מכבדות שהייתה בט’ באב, נדמה היה שהשמים קדרו. התהליך הפנימי שמתחיל בימיו הראשונים של חודש אב מוביל אותנו הישר לט"ו באב. ט"ו באב המציין יום חג לאהבה, לשמחה ולפיוס בעם ישראל. כמה מופלא הוא המסע הפנימי הזה שמבקש הסתכלות פנימה, הכלה, קבלה והבנה פנימית על כל המכלול שבהן ומתוך כל אלו יצירת השלם שיוצא מהפנים החוצה במפגן של שמחה ואהבה. כבכול חג אני מזמינה ומעודדת את מטופלינו להעניק גם לעצמם ולא רק לזולתם, להסתכל פנימה אל האור הקיים בתוכם ולאפשר לו להקרין בעוצמתו אל החוץ. להיות הם החופש, האהבה והשמחה אותם הם מבקשים בחייהם. בחודשים האחרונים החלנו בתהליכים של שינוי תזונתי ואורח חיים במרכז הטיפולים. נכון שאחד הדברים שקורים כתוצאה מהתהליך הוא ירידה במשקל, אך מבחינתי זאת לחלוטין "תופעת לוואי". כאשר אני עדה לתהליך אותו עובר מטופל, גם אם אני בבחינת מלווה בייעוץ ולא מטפלת ראשית, ברוב המקרים עולים שני פנים. הפן הגופני והפן הרגשי-הנפשי. יש הרבה תהליכים של ניקוי ושל הרזיה שבהם ללא ספק מתקבלות תוצאות מספקות של ירידה במשקל. כאשר התייעצתי עם תזונאית בכדי לבנות את התהליך, אחד הדברים שעמדו לנגד עיני הוא לבנות תהליך שיעזור ליצור שינוי תזונתי ושינוי באורח החיים על מנת לייצר המשכיות וקביעות לכדי שיפור ה wellness של האדם. אם כך, מצד אחד בהיבט הפיזי אנו עושים שינוי בתזונה בהתאמה אישית לחלוטין ובהמשך משלבים פעילות גופנית, ומההיבט הפנימי נותנים סיוע למערכות הפנימיות באמצעות דיקור ולנפש באמצעות שיחות של אימון מעשי ושינוי תודעה. ההבנה שאת המזון שאנו מכניסים לגופינו מלווה אנרגיה מסויימת, אותה אנרגיה נכנסת לגוף וכמו "מתיישבת" לה במקומות השונים ונראית כמאגר שומני. ביהדות ולא רק, אנו מברכים על המזון טרם הכנסתו לגוף. יש שיאמרו שאין לכך שום קשר לאיכות המזון ולפירוקו בגוף. אני מזמינה את כל מי שמטיל בכך ספק לקרוא בכתובים. (קיים ספר מפורסם בשם "מסרים מהמים" מאת מאסרו אמוטו שיצאת לראשונה ביפן בשנת 1999 בו מתועדים מחקרים המעידים על השפעה אנרגטית על מולקולות של מים). אם כך, קיבלנו החלטה לשנות את אורח חיינו, אנו מבינים שהשינוי כדאי שיהיה פנימי וחיצוני, אנו מסכימים לקבל ליווי ותמיכה בתהליך ומסכימים לשחרר את האשמה והבושה מחיינו, לאכול בהנאה ובאהבה ולהתנהל מתוך שמחה. ברגע שנלמד להקשיב פנימה למה שהגוף מבקש- המזון הגשמי ולמה שהנפש מבקשת- המזון הרוחני אזי בעזרת השם נגיע לשמחה, לחופש ולאיזון שנאהב ונשמח את החיים כל עוד ניתן. סופשבוע מלא באהבה לכולנו.

תודה רבה שהקשבתם,

כרמית ברעם,