מי אחראי על האושר שלך?

כרמית ברעם

להיות מאושר

אנחנו חיים בתקופה מדהימה. תקופה שיש בה הכל מהכל והכל זמין בכל רגע נתון. יש שאומרים שמדובר בשפע רב מידי שיוצר בלבול ויש שיראו בשפע מקור לבחירה. איזה חיים אתם בוחרים לחיות? עד כמה אתם באמת מודעים לכך שהבחירה בידיים שלכם? עד כמה אתם מבינים שהאושר והשמחה שלכם תלויים רק בכם ובבחירות שתעשו?

השבוע הייתה לי שיחה מעניינת עם אישה מקסימה. היא אמרה לי: "את שמחה כל כך זה בטוח עניין של אופי". השבתי ללא היסוס: "זה עניין של בחירה".

כשאנחנו פוגשים אנשים אין לנו מושג מה הם עברו בחייהם, מה חוו ואיזה צלקות הם נושאים על גופם ובליבם. אנחנו רואים את מה שהם בוחרים להראות לנו. אנשים ששמחים מבחוץ אך פצועים מבפנים נחווה מהם בלבול או לעתים חוסר אותנטיות. אנשים שבלבם יש שמחה אך היא כלואה, יראו לנו מיוסרים, אומללים. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות על הדרך שלנו והבחירה להתנהל בעולם. כל התנהלות כזאת באה ממקום פנימי ומשרתת אותנו בזמן הנתון.

ביהדות אנו מצווים "להיות בשמחה תמיד". יהיו כאלה שיאמרו כיצד נוכל להיות בשמחה אם המציאות מקשה עלינו? או שמתחוללת בגופינו שלא נדע מחלה? או אז מגיעה מצווה עוצמתית מאין כמוה "מצוות הבטחון" שבאה לחבר אותנו אל הניצוץ האלוהי ולהגביר את הביטחון שלנו בכך שכל דבר שקורה בחיינו הוא לטובה ויתר מכך- כל דבר הקורה בחיינו הוא לטובתנו העליונה, גם אם אין הדבר ברור וגלוי לעין בזמן ההווה. אם כך, בבטחון בבורא ובכך שהכל לטובה, נקבל בשמחה ולטובה כל התרחשות וכל ארוע שקורה בחיינו ונחווה למידה בקלות ובהנאה.

אני רוצה לשתף אתכם הפעם בסיפורו של איש יקר בשם חגי שהגיע לקליניקה. סיבת הגעתו הייתה תחושת ריקנות, היעדר שמחה, אפתיות. הביטוי הפיזי למצבו היה משקל עודף, תחושת כבדות וחוסר יכולת ליצור ולעשות מתוך שמחה. במצב שכזה ולבקשתו הטיפול היה בשיחה (אימון מעשי) ובדמיון מודרך. כשאני מדברת על בחירה משהו מחזיר אותי למקור, לראשית היצירה. הרי כולנו בראשיתנו תינוקות שסביבנו, לרוב, מבוגרים שדואגים לצרכינו. השמחה והאור קיימים בליבנו משחר קיומנו וכל שעלינו לעשות הוא להיות נוכחים בהוויה הראשונית הזאת. קל להגיד לעתים קשה מאוד לבצע. כשבחירה מלווה את תהליך הריפוי והחזרה לראשוניות המזוככת, נבקש לעיתים לבחור להניח למשקעי העבר. להניח במובן של לראות את הטוב שהביאו, את המתנה. קל לנו יותר בפרספקטיבה לאמוד את הטוב. חגי יצא למסע בעקבות הלב ובעקביות, לאחר שפרש באומץ רב את סיפור חייו ובחירותיו, הגיע לגילוי העצמי שלו. נפש האמן שלו לא נתנה לו מנוח עד שחזר ליצור ולעסוק באמנות. ברגע שהתחבר שוב לליבו, נתיב החיים הפך להיות ברור יותר. השמחה באה כתוצאה מעשייה שמחוברת ללב. ברגע שהשלב הראשוני הסתיים, הייתה לו את היכולת לבחור להתחיל בתהליך של ניקוי והרזיה משולב בכושר גופני. התחושה הכללית שלו לדבריו הייתה- חזרה לחיים. עשייה שמקורה בלב שמח מביאה לחיים מלאי סיפוק ומשמעות. תאפשרו לחיים להפתיע אתכם בכל רגע, בכל דקה בדיוק כפי שמגיע לכם להיות מופתעים. בלי לצמצם את הבקשות.. לאפשר לטוב ביותר לקרות ולהודות. אם אתם זקוקים לעזרה תבקשו אותה, אשמח לשמוע מכם

תודה רבה שהקשבתם,

כרמית ברעם,