מעץ אבות


עץ עבות

מרגיש כמו עץ עָבוֹת

סבוך, כזה ששורשיו עמוקים

וענפיו חובקים אותו חזק,

כל ענף טרי שמצמיח כמל.

עומד בגאון מתחת שמיים,

מלאים עבות אפורים,

שמזמינים קול סערה עזה,

שתסתירני מקרני שמש נעימים

ותקרע אותי ממקומי.

למרות הצל המתעבה במעלה.

הידיעה שענף עץ עבות אנוכי

מלא ניחוח, גם אם כרגע ללא פרי.

מחזקת אותי בתקווה לקבל מים משמיים,

לצמוח, להמשיך לנסות,

להיקשר בעבותות האהבה.

ידעתי,

כפי שתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס

וריחו ילך אל מרחוק,

הכל ארעי כאן,

הקצב בידנו

והפירות מבוראנו.


עמירס