ציפיה

כרמית ברעם

דלת

 את לא חייבת לחכות להשראה כדי לכתוב, את צריכה פשוט לכתוב. הדהדו באוזני שוב ושוב דבריו של יובל אברמוביץ’- מנחה סדנת הכתיבה שלי.  .

מדי שבוע אני מביאה לפניכם סיפורים מהקליניקה מתובלים קלות בהגיגי רוח ואני תוהה עד כמה אני מאפשרת לעצמי להביא את אשר בליבי באמת. לפרוש לפניכם יריעה של חיים, של סיפורים שכל כולה משולבת גופנפש. זה הסוף וזו גם התחלה - טור גוף נפש ומה שביניהם במבט אישי.

את סוף השבוע העברתי בהתמודדות לא פשוטה עם מזג האויר. הייתה לי תוכנית ברורה להמשיך בכתיבת הספר שלי, קצת קריאה, מנוחה, משפחה ואז התחילו הרוחות. מרפסת פתוחה לכיוון מזרח מזמנת זריחות מרהיבות, לילות של ירח מציץ החלון, אך גם התעסקות עם רוחות יבשות המאיימות להחריב את אדניות הפרחים הקסומות שלי. זאת רק הרוח שורקת, אני אומרת לעצמי שוב ושוב בכל פעם שמצליחה להירדם ומתעוררת מחבטה של מתקן בקיר, או כדור שמתכדרר לו מעצמו בשל עוצמת הרוח. למה זה טוב עכשיו? מי צריך את כל היובש הזה? אני חושבת על התינוק שביקרתי בצהריים ושיעול טורדני ויבש בקע מגרונו. תינוקות רגישים כל כך למזג האויר, אך איזון בין יובש ולחות הוא מצב אופטימלי עבור כולנו.

האיזון שבקצוות אני מדברת לא פעם על איזון ונשאלתי השבוע על עניין הקיצוניות. על הערך שקיים בקצוות. כשנקודת המוצא היא שהכל לטובה, אני יכולה להתבונן על הקצוות כהזדמנות לשינוי, כמתנה ענקית שמצפה לי ותפקיד הטלטול הוא בעצם להוציא אותי מאיזור הנוחות על מנת שאוכל לקבל את אותה מתנה בקלות. תחושה של רעידת אדמה מערערת כל כך וגורמת לנו לנסות להאחז, לא לאבד שליטה. אנו חשים שיש שינוי שמתקרב. חלקנו ישהה בתחושת הטלטול בשחרור שליטה, קלילות אהבה ובקבלה, חלקנו יגיב בכעס על השינוי, חלקנו יקפא במקום עד ש"ירגעו הרוחות".

מה שונה בכל אחת מהתגובות? ספיגת המצב החדש לתוכינו. ברגע שאנחנו משחררים שליטה ומתמסרים לתהליך, הוא יטמע ויספג לתוכינו ביתר קלות. הערך שנקבל יהיה גבוה ומיטיב עד מאוד.

תפילה לגשם שיבוא אני מתפללת לגשם שיבוא. באמת ובתמים בכל יום. בתור אמא לשלושה אני יודעת שיש אתגרים בהתנהלות בימים החורפיים ועדיין, יהיה בי שקט. הגשם שוטף את האויר היבש ומאפשר לי לנשום טוב יותר. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה הרכבתי עדשות מגע - בערך בגיל 11- הבטתי מחלון הבית ואמרתי להורי- "אני מרגישה כאילו שטפו את העולם, הכל ברור יותר". לימים הבנתי שזאת התחושה שמביא איתו החורף. תחושה של בהירות, של נקיון, של ריח האדמה הטובה ... כל אחד וזכרונותיו. השבוע שמעתי סיפור של קולגה לכתיבה על זיהוי מוקדם של סרטן השד. היא סיפרה באומץ רב על הרגע שבו הכל עוד היה רגיל בעולמה.. עד שהרגישה בגוש קטנטן ש"מטייל" לו בבית החזה. היה לה ברור שמשהו אינו כשורה ולמחרת כבר הגיעה לבדיקה. סיפורה על ההתמודדות עם המחלה, עם השלכותיה על חייה ועל משפחתה, היה מטלטל. יחד עם זאת היא כבר אחרי.. מספרת בדיעבד ובאומץ רב בכדי שכולנו נשמע, נקשיב, נלמד ונקדים להיבדק. משהו בסיפור שלה גרם לי בין היתר להרגיש שוב את החשיבות שבהקשבה לגוף ולנפש. אחרי שבוע גדוש בהתרחשויות אולי כדאי שאפרגן לעצמי גיגית עם מים חמימים ושמנים אתריים, ספר טוב ומשקה מחמם. אדמיין שהחורף כבר כאן. סוף שבוע מלא באהבה סופשבוע מהנה מלא בהכלה ובאהבה.


תודה רבה שהקשבתם,

כרמית ברעם,