תהפוכות


אישה

כל שקיעה אוחזת בתוכה זריחה,

אחרי כל שלכת הניצנים נראו בארץ

וגם בשמיים אפורים יש כחול

ובכל האור שאחזתי,

לא הבנתי,

כל המילים שלחשתי נפלו על אוזניים ערלות.

המבטים שלי קיבלו פנים אטומות וקפואות.

זרועותיי שאספו אותך לתוכי,

לא הצליחו למשוך את נשמתך,

היסודות שניתצתי לרגליך נרמסו כאלו כלום.

וגילויי אהבתי התעופפו מן החלונות.

גם בתוך חוסר האיזון שקיים בין המינים,

ניסיתי להכיל את הקרירות ששלחת לעברי.

לשכוח רגעים של נתינה,

להיאחז בקטנות.

לבחור להיכנס לבועה,

מלאה באוויר בודד ועגמומי.

לחשוב עם אני של שקט,

לא ליישם ביחד להידברות.

לנצור עבר סגרירי

מלהיפתח לתוך עתיד קיצי.

לא הבנתי,

האם הייתה זו מגבלה,

מזימה או אשליה ארוכה מידי,

זו כנראה לא אדע.


עמירס