top of page

תהפוכות


שמים הפוכים
אישה

כל שקיעה אוחזת בתוכה זריחה,

אחרי כל שלכת הניצנים נראו בארץ

וגם בשמיים אפורים יש כחול

ובכל האור שאחזתי,

לא הבנתי,

כל המילים שלחשתי נפלו על אוזניים ערלות.

המבטים שלי קיבלו פנים אטומות וקפואות.

זרועותיי שאספו אותך לתוכי,

לא הצליחו למשוך את נשמתך,

היסודות שניתצתי לרגליך נרמסו כאלו כלום.

וגילויי אהבתי התעופפו מן החלונות.

גם בתוך חוסר האיזון שקיים בין המינים,

ניסיתי להכיל את הקרירות ששלחת לעברי.

לשכוח רגעים של נתינה,

להיאחז בקטנות.

לבחור להיכנס לבועה,

מלאה באוויר בודד ועגמומי.

לחשוב עם אני של שקט,

לא ליישם ביחד להידברות.

לנצור עבר סגרירי

מלהיפתח לתוך עתיד קיצי.

לא הבנתי,

האם הייתה זו מגבלה,

מזימה או אשליה ארוכה מידי,

זו כנראה לא אדע.


עמירס





3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מקום

Comments


bottom of page