תרווי


לילה של ירח מלא

בלילה של לבנה מלאה,

למרגלות אדמה אדומה.

לאור פנס רחוב,

אפוף שקט סתווי.


הרגע שראיתי דמותך,

נחקקה בתוכי.


טבעתי בתוך עיני השקד המביטות

מבעד לירוק אזמרגד טובה.

בחיוך מבויש הקורא תיגר

על שובבות לב.

מבעד לאור הבוקע סביבך,

מתוך מחלפות זהב,

הנופלות על צווארך,

כך עלית בתוכי לא יום ולא יומיים.


חששתי,

התפני מבטך אלי?

חשבתי,

התכרי נא אוזנך?

בקשתי,

שתרווי אהבתי.


עמירס