שדה


שדה חרוש

שָׂדֶה, תלמיו חוֹרְכִים פָּנָיו?

לֹא לְהַזְקִין אוֹ לְהוֹצִיא מִקִּרְבּוֹ,

מַשֶבְּחִים הֵם אֶת גּוּפוֹ

מְאַוְרְרִים אֶת נִשְׁמָתוֹ.

מְכִינִים רֶחֶם אִמָּא אֲדָמָה,

לְקַבֵּל זָרְעָה, לְהָנִיב תְּבוּאָתָהּ

לִפְתֹּחַ מָקוֹם לְגִשְׁמֵי בְּרָכָה

שֶׁיָּשִׁירוּ נִיר בְּקוֹל עָנֹג וּצָהֳלָה

וְיַצְמִיחוּ פְּרִי אֲהַבְתָּהּ.

לְהַרְטִיב אֶת פָּנֶיהָ הַחֻמִּים,

לְכַסּוֹתָהּ בְּשָׁלָל צְבָעִים,

לָתֵת פֵּאָה לַעֲנִיִּים

וּמַעֲשֵׂר לָאֱלֹקִים

עמירס