כרמית ברעם
בשבועות האחרונים קרו מספר אירועים מטלטלים עבורינו כבני אדם. התזכורת החוזרת ונישנת הזאת שהחיים יקרים מפז וברי חלוף, גורמת לנו להרהר ולו לרגע בחיינו.
הקשר בין הגוף והנפש פועל בצורה מופלאה ומעוררת השתאות. פעמים רבות נקבל איתותים וסימנים מובהקים לכך שמשהו בהתנהלות שלנו אינו במיתאם עם ההוויה שלנו
מה גורם לאנשים לקום ולעשות שינוי? מה הדבר המובהק שצריך לקרות על מנת שנקשיב לגופנו? לעתים הגורם יהיה חיצוני, קולקטיבי- מחלה של מישהו קרוב, מוות מפתיע, פיגוע וכיוב’, ולעתים הגורם יהיה אישי, פנימי. הקשר בין הגוף והנפש פועל בצורה מופלאה ומעוררת השתאות. פעמים רבות נקבל איתותים וסימנים מובהקים לכך שמשהו בהתנהלות שלנו אינו במיתאם עם ההוויה שלנו. האיתותים יופיעו בדרך כלל במיחושים קלים ויתגברו לכאבים עד כדי מחלה. במידה ומתקיימת הקשבה ונעשית פעולה לביצוע שינוי, אזי המצב יהיה קל ויפתר במהרה. אך לעתים רק כאשר אדם חווה כאב עצום ומתמשך שמוביל לאבחון רפואי דרמטי, רק אז יגייס את מרצו למצוא פתרון. מנגנון הכאב, בדומה למנגנון הרעב ושובע בו עסקתי בטורים הקודמים, מתפתח בהיותינו צעירים ומושפע במידה רבה מהתייחסות הסביבה אל צרכינו. אדם שבילדותו בכל פעם שנפל שמע את המשפט: "לא קרה כלום" בזמן שהגוף חווה כאב ופגיעה, מתפתח אצלו מסר כפול. אני מרגיש משהו אבל לא מקבל עליו אישור מהגורם המטפל, אני מטיל ספק בקול הפנימי שלי וממשיך הלאה. במשך הזמן החוויה המצטברת מטשטשת את היכולת להשתמש באמצעי הרתעה חשוב כל כך ומקבעת את הניתוק של האדם ממנגנון ההגנה שלו. במצב כזה לא פלא שנדרש כאב רציני ומשמעותי שיטלטל את עולמו על מנת שיוכל לשמוע ולבצע שינוי. כשמגיעים אלינו במצב אקוטי של כאב, הצורך ליצר הקלה הוא משמעותי ביותר. הדיוק בהתאמת המטפל המתאים ולא רק שיטת הטיפול משמעותית ביותר. הגוף- זקוק למזור, למרגוע, למגע. הנפש- זקוקה לאנרגיה הנכונה סביבה שתייצר מרחב מוגן ובטוח על מנת לאפשר ריפוי. ההתגייסות של האדם לתהליך חשובה לעין שיעור. רק במצב בו אדם מחוייב לטפל בעצמו, יתחולל שינוי שגם יוטמע וישמר לאורך זמן. לדוגמא- בחור הסובל מעודף משקל שכתוצאה מהעומס נפגעה לו היציבה וכאבי הגב שלו בלתי נסבלים- טיפולי העיסוי הרפואי או הדיקור שיקבל בהחלט יוכלו לייצר הקלה רגעית, אך רק במידה ויקח אחריות ויבחר בחיים בריאים יותר הכוללים פעילות גופנית וירידה במשקל, תהיה הטבה לאורך זמן. המטפל הוא רק שליח שתפקידו להיות לצד המטופל ולהאיר את דרכו. הוא אינו יכול ללכת את הדרך במקומו. לו רק אנשים היו חוששים מלחיות חיים נטולי חיות ושמחה כשם שחוששים מהמוות אזי היו מבלים מרבית זמנם בהקשבה לליבם, בהקשבה לגופם באהבה שמתחילה מבפנים ויוצאת שלמה החוצה. בשבוע הקרוב אני בוחרת בחשיבה חיובית, להתרכז בטוב, להודות. מזמינה אתכם להצטרף אלי. שבת מבורכת מלאה בשמחה. תודה שהקשבתם.
סופשבוע מהנה מלא באהבה. שבת שלום
תודה רבה שהקשבתם,
כרמית ברעם,
