על שליטה ומיני תקלות

כרמית ברעם

אישה

- "זה בסדר גברת אל תדאגי". - "דואגת מאוד.. גם בגלל שקראת לי גברת וגם בגלל שכל החיים שלי שם." - "את לא מגזימה קצת? יש גיבוי".

טוב אולי קצת נסחפתי, אבל גיבוי לא גיבוי, מסתבר שהמכשיר שמחובר אלי הוא כלי עבודה לכל דבר. נפרדתי ממנו לשלום ועוד הוספתי והתקשרתי לוודא שידאג לארוז אותו היטב בכדי שיגיע בשלמותו למעבדה

היה לי סוף שבוע שלם להתרגל למכשיר החלופי, האיטי, חסר היכולת לתפקד בכמה פונקציות במקביל ולסייע לי בעבודתי היומיומית. מלמלתי לעצמי "הכל לטובה... הכל לטובה" ואם לטובה אנא הראו לי במהרה מה הטוב שבזה. הראו גם הראו... קצר בשנאי המרכזי גרם להשבתת המחשב, קו הטלפון והראוטר אצלי במשרד. התחילה לחלחל לתוכי הבנה שיש כאן איזו מגמה על טבעית לנתק אותי מתקשורת חיצונית. טכנאי המחשבים שהגיע, על אף היותו רציונלי לחלוטין, אמר שזה נשמע לו מאוד משונה ולא רגיל. שיעור מאלף בשחרור שליטה, בעצירה, בהקשבה פנימה. בשעת ערב הגיעה הודעה שהמכשיר הגיע לטכנאי... עוד יום עסקים עבר. מתחילה עכשיו להפנים, להסכים להקשיב, להיות תלמידה. ניסיון העבר הראה לי שהתנגדות למצב גוררת השלכות נוספות... התקלות עד כאן הספיקו לי בהחלט. פעמים רבות בחיים קורות לנו תקלות ותאונות ואנו נוהגים להודות על שעברו ללא פגיעה בגוף אלא רק ברכוש. יש הנוהגים לומר תודה לאל שנגמר רק ככה. בעולם הרוח על כל גווניו וזרמיו, מדברים על התקלות שבדרך כעל מתנות שבאות לסייע לנו לדייק את התנהלותנו בחיים. הכעס מרחיק אותנו מההבנה ואילו קבלה בשמחה מקרבת לתיקון ולדיוק. גם אדם שעוסק יום יום בנתינה ובריפוי ונמצא במודעות, זקוק לדיוקים. אז הסכמתי לשחרר שליטה ומצאתי את עצמי עובדת רוב היום בחוץ בדשא, נהנית מהשמש הנפלאה של הסתיו. את השליטה אנו פוגשים בקליניקה במגוון צורות. קיימת שליטה אקטיבית מוחצנת וקיימת שליטה פאסיבית שקטה. פן אחד יראה מטופל שמדריך את המטפל כיצד והיכן לטפל יהיה דרוך ויתקשה להתמסר ופן נוסף יהיה של מטופל שקט, קפוץ, המחזיק את גופו ואת שריריו, עיניו פקוחות וכל כולו עירני ודרוך במהלך הטיפול. השליטה מתחברת למתן אמון. אמון פנימי בעצמי, בגופי וביכולת הריפוי הטבעית של הגוף, אמון בסביבה ואמון נרחב יותר הקשור לתודעה ולהבנה שכל דבר הקורה לי הוא לטובה. ברגע שחווינו אירוע שהשאיר משקע פיזי או נפשי של נטישה, של חוסר שליטה, תתחיל ההתמודדות שלנו עם ענייני אמון. אמונה בטוב מאפשרת לנו להסכים לקבל שוב ושוב התנסויות וחוויות מתקנות ולבסס באמצעותן אמונות חיים שמחות, מקבלות ומיטיבות. זהבית הגיעה לקליניקה עם תלונה על שרירים כואבים, תחושה שכל הגוף תפוס. בהתנהלות היומיומית שלה היא נוהגת לפעול ממקום דרוך מאוד, מרובה משימות. את הטיפול במצב כזה מתחילים בשיחה, על מנת לברר מאיזה מקום מגיעה הדריכות וההחזקה של הגוף וגם על מנת לייצר בסיס לתקשורת של אמון בין המטפל למטופל. ברמה הפיזית נפעל לשחרור השרירים באמצעות הקשבה לגוף של המטופל. העבודה על השריר תתבצע בהתאמה לרמת הדריכות ולעוצמה שהשריר זקוק לה. ברמה הרגשית ננסה לבדוק כמה אחריות היא נוטלת על עצמה, האם יש דרך לאפשר חלוקה בנטל ויצירת דפוסי התנהגות חדשים. העבודה תעשה הצעדים קטנים ובהתקדמות איטית ובטוחה על מנת לייצר עקביות והצלחה בתהליך. בטיפול גופנפש המטפל עושה חיבור בין מקומות הכאב לבין המהלכים וההתנהגויות שהובילו לכך. המטפל מראה למטופל כיצד העומס הנפשי משתקף בגוף. הראיה וההבנה מהווים חלק מכריע בהבנת המחיר שהאדם משלם על התנהלותו ויסיעו לו בהתחלת התהליך והתמדה בהמשכו. תוך כדי התהליך בטיפולים, זהבית התחילה ליישם בחייה את התובנות שעלו בטיפול. היא החלה לפנות זמן לעצמה ולהאציל סמכויות. ברמה הפיזית דיווחה על ירידה בכאבי הראש, נשימה ביתר קלות, חיוניות ושמחה. סוף השבוע הקרב מאפשר לנו לבדוק שוב באיזה מקומות נוכל לשחרר מעט, לאפשר לחיים להפתיע אותנו בשמחה, בקלות ובנינוחות. סופשבוע מהנה מלא בהכלה ובאהבה.

תודה רבה שהקשבתם,

כרמית ברעם,