במחשכים

אישה חושבת

עומדת כמו שמש באמצע יום סגריר,

תשוקה בוערת בי וליבי מתפוצץ.

הסערה שהכנסת בי שוצפת את דמי עד עומק נימיי.

חיוכך התם מבעיר את לחיי, מפיץ גלי חום מעלי,

גרוני ניחר רק במבט לקצות שיערך הנופל על צווארך .

ושפתיי מתייבשות מלשאת את שמך מלדבר לעברך.

את לוחשת לי אהבתך כאלו רק חוץ לה וכלום אין בה

מביטה לתוכי, לא מבחינה באוושת רגשותיי

ומתעלמת מדלת פתוחה לרווחה לחיי.

מניחה מנעול נוסף על לבך ונמנעת ללכת שבי אחרי,

נאחזת בעבר מטלטל או רגע מלנכולי להדוף את כמהתי.

רציתי, שנחבר את ואני, דם מדמי עצם מעצמותי,

אז רציתי,

חשבתי, לדעת איתך ימים טובים להיבנות איתך עם השנים,

אז חשבתי,

רציתי, ליפול לרגליך להיות חלק ביוצאי חלציך,

אז רציתי,

חשבתי, שאכבוש את נשמתך כשאוותר בעבורך על שלי,

אז חשבתי,

אבל ידעתי שאין מקום, בלי רצון וזה תלוי רק בנו.

עמירס