מרגע שנגעת בתוכי,
את שוטפת אותי אליך.
סוחפת אותי מתוך וואדי שומם,
דרך מדבר ציה כאוב,
אל ים של אהבה .
אומרים עזה כמוות היא
ואת מרווה אותי בצימאוני,
מחיה אותי מדאבוני.
מניחה לי לחרוש בחלומותיי.
סיפורים של שמחה,
בו רגב של אדמה חרושה
לשדה פורח ומענג יישא.
תני לי לשאת אותך על כפיים,
להיות משענת ביום צר,
להפוך יום סגריר לאביב זורח
להשלים לשלם ולקחת חלק.
עמירס
