אומרים יש אהבה בעולם,
אך מה היא אהבה?
עזה כמו הדם השוצף את חדרי לבי,
סוערת כסופת מחשבות הטורדות את מוחי,
מרווה את צימאוני לרגע ביום לוהט,
עוטפת את גופי בבגד מלכות להופיע,
כמיהה, אינסטינקט, רגש או תקווה.
הנדע לזהותה בהתהוות או בלכתה?
אהבתי אותך בן השמיכות,
אהבתי אותך בין הפגישות,
בלילות שיחה מאוחרת ובשתיקה רועמת.
את יופיך הבולט אל מול חרמון מושלג,
עבר, הווה והעתיד שלא נודע.
אהבתי בך את הכל .
כל שבקשתי זו כנות ושותפות לדרך,
להפיג את הערפילים ולגלות את החיים,
לדעת שאת איתי, להרגיש עמדי.
אהובה, לא ידעת שובע בחייך,
את ירושלים שמת מתחתיך .
וכל שנותרתי, אחד מבין מאווייך.
עצוב להרגיש שהזדמנות פורחת,
להבין שאותה לא ידעת לקחת.
אם זו אהבה, אכן כמוות קשה.
עמירס
